הגיל המפעיל
אגלה לכם משהו, הגיל הרך הוא הגיל הכי מפעיל שיש. הוא הכי מעורר אותנו. לפעילות פיזית, לתחושתיות אבל גם לרגשות ולמחשבות שלנו כהורים.
הוא הכי מפעיל אותנו כי הילדים הרכים עדיין לגמרי תלויים בנוכחות ובעשייה שלנו בעולם.
הוא גם הכי מפעיל אותנו רגשית מאחר וכך המנגנון האנושי בנוי-אנחנו לא יכולים לעמוד אדישים אל מול ילד בוכה או צוחק. זה חלק ממנגנון ההישרדות שלנו.
הגיל הרך הכי מפעיל גם כי בסיס ההורות שלנו, נבנה במהלך הגיל הרך של ילדינו לצד הדימוי ההורי שלנו , בעיקר כשמדובר בילד הראשון והשני. אלו נבנים במהלך ההורות שלנו לאותו ילד רך לכן יש חשיבות גדולה גם לסביבה נכונה ובתמיכה בנו כהורים.
דרך מערכת היחסים שלנו עם הילד, הילד חווה את עצמו. אנחנו מהווים מראה עבורו ומשקפים לו מי הוא בעולם, כאשר השיקוף החשוב ביותר שאנחנו רוצים לתת לילד, בוודאי בגיל הרך, הוא "אני אהוב ואני רצוי". ילד שיקבל את התשובה הזו מהעולם, מהדמויות החשובות ביותר בחייו, הוא ילד שיגדל למבוגר בטוח שחופשי לגלות את עצמו בעולם.
אז איך שומרים על דימוי העצמי של הילד, על הידיעה הפנימית שלו שהוא אהוב ורצוי?
קודם עלינו מלהבין למה אנחנו לא תמיד מצליחים לעשות זאת. הקושי נוצר כי אנחנו לא תמיד מרגישים את זה כלפי הילד שלנו, וגם הוא לא תמיד מרגיש את זה והרבה פעמים אנחנו מתבלבלים ומתקשים להציב גבולות מתוך הפחד לפגוע באותה תשתית חשובה של "אני אהוב, אני רצוי".
במפגשים ובסדנאות שלי עם הורים אנחנו עובדים על בסיס זה.
אז איך מחזקים אצל הילד את התשתית הזו?
1. עושים סדר באמונות שלנו.
המחשבות שלנו הם הבסיס לרגשות ולפעולות שלנו. הרבה פעמים אנחנו פועלים מתוך סט אמונות שלא בחרנו במודע. אוטומטים שונים שאימצנו עם השנים. אם אנחנו רוצים לראות את הילד שלנו בעין אוהבת, כדאי שנדע לזהות ולהיפרד מפילטרים מנמיכים/מעוותים/ מגבילים את המציאות הנוכחית, או במקרה שלנו, הילד. אנחנו מזינים את הילד בתקווה, באמונה בהתפתחות שלו לטובה. ככל שנדע לזהות את האוטומטים/התפיסות המוטעות והמקבעות כך נוכל להטיב עם הילד שלנו וכמובן עם עצמנו.
2. מחזיקים בו זמנית את התמונה של המיכל הרגשי, את שלנו ואת שלו. יכולת ההכלה של ילד היא מוגבלת. כמו סירה קטנה שכל תנודה מאיימת להטביע. כל עוד המיכל הרגשי שלנו שומר עליו, ומכיל גם אותו, גם אם הוא סוער ומטלטל, אנחנו נאפשר לו מקום בטוח "לסערה", וחוף מבטחים תמידי לכשתסתיים.
3. יוצרים עוגנים של ביטחון. של טקסים שמאפשרים זמנים של נשימה ורכות, סדרי יום, ודרכי תקשורת מקרבות ומחברות. יוצרים משענות יומיומיומיות שסביבן היום מתנהל ועליהן הוא יכול להישען בעיניים עצומות, בלי הצורך להיות עירני לבחירות, שאלות והתנגדויות שעשויות לעורר סערות מיותרות.
4.מאפשרים לו להתחבר בלי הפרעה לדברים שמעניין אותו ליצור, לחקור, לעשות ולגלות. יוצרים מרחב בטוח עבורו לשחק, להתלהב ולהביא את כוחות הדמיון והיצירתיות שלו.
ארבעת מפתחות אלו משפיעים כמובן אחד על השני, ולעתים עבודה על מישור אחד פותחת ומאפשרת לנו להתפתח גם במישור אחר.
אז מה המפתח הראשון שתרצו להתפתח איתו כהורים?