ככל שהמסע הזה של עבודה עם אנשי חינוך והורים מתארך, אני מבינה שאחד מהאתגרים הגדולים ביותר שלנו היא לעבוד על המוגבלות שלנו עצמנו להכיל.

הקושי להכיל הוא לעתים רגשי, לעתים טכני, לעתים נובע מתוך חוסר ידע או חוסר אכפתיות (כן כן, אנשים חושבים שאין להם נגיעה לתחום, עד שזה לא מגיע ממש לפיתחם) והכי הכי מתוך חוסר מודעות.

לשמחתי, גיליתי שניתן להרחיב את המודעות, וכך גם להרחיב את יכולת ההכלה שלנו. וכאן אני נכנסת לתמונה.

מטרת הפודקאסט (או תסכית בעברית) היא לפרוס תמונה רחבה עד כמה שניתן מצד אחד, אך גם מאד אישית ואינידוידואלית, כזו שמצד אחת תתן זוית ראייה נוספת ומצד שני תחבר בתקווה את מי שמאזין, אל ההבנה, שזה יכול לגעת בכולנו. שכולנו מתמודדים עם אתגר כזה או אחר הנוגע לתחום הכל כך רחב וחוצה כל כך הרבה רבדים שנקרא "הכלה".

אז אני מדברת עם אנשים לאורך הדרך- על הכלה חברתית והכלה חינוכית, על הכלה במתן שירות ועל הכלה והנגשה במרחב הפיזי, על הכלה רגשית כמטפל ועל הכלה רגשית כהורה ומה שחוזר על עצמו לאורך הדרך הוא ההבנה שכל מה שדרוש זה לקיחת אחריות. להסכים לראות את האחר, ואת המגבלות שניתן  להסיר מפניו כדי לאפשר לו להיות שותף שווה במרחב.

אני מקבלת תגובות מחזקות וחיוביות במהלך הדרך וזה משמח ומחזק אותי שהשעות של העריכה שוות את המאמץ הנעשה בכדי להנגיש ולהפיץ את הידע הזה לציבור רחב ככל שניתן. מה שבטוח שאני על הדרך נהנית המון ומקבלת מלא השראה מכל מרואיין ומרואיינת.

מזמינה גם אתכם להמשיך לעקוב אחרי הפודקאסט "שעה קלה על הכלה". זמין בסופטיפיי ובגוגל פודקאסט.